פילוסופיה מדינית חדישה

אדמַנד בֶּרק, המהפכה הצרפתית ומלחמת השחרור האמריקאית

"מהפכה תהיה מפלטם האחרון של החושבים והטובים". (בֶּרק, ע' 48).

אדמַנד בֶּרק (Edmund Burke) התנגד לרעיונות שהובילו למהפכה הצרפתית. עם-זאת, הוא תמך במלחמת השִחרור האמריקאית. לכאורה נצפית כאן סתירה בין עמדותיו המנוגדות שהרי שני האירועים הם בבחינת התנערות מן השליט במקום. בדבריי כאן אבקש להראות שאין סתירה בכך. בֶּרק מקטרג הן על התוכן של רעיונות המהפכנים הצרפתיים, הן על הצורה בה הם מציגים את רעיונותיהם ואף על האופי שבהכרח יש (מבחינתו) למהפכנים עצמם. אציג את כל ההתקפות האלה ואחר-כך אראה שאין הן מחזיקות לגבי מלחמת השִחרור האמריקאית. בכך אוכיח שאין סתירה בין התנגדותו של בֶּרק למהפכה הצרפתית לבין תמיכתו במלחמת השִחרור האמריקאית.

א. התנגדות לתוכן רעיונות המהפכנים – "בתוך חצי-שעה יחריבו חמת-הזעם ורוח-התזזית יותר ממה שיוכלו התבונה, שיקול-הדעת וראיית-הנולד לבנות במאה שנה." (שם, ע' 160). בֶּרק לא מסכים עם כוונותיהם העמוקות של המהפכנים הצרפתיים – להרוס עד היסוד את המשטר הקיים על-מנת להקים תחתיו משטר חדש, "שוויוני" יותר. זה לא יצליח. יותר מזה – בֶּרק מתנגד למהפכות בכלל; לדעתו מהפכנים מנסים לעשות את הבלתי-אפשרי ומכאן שינחלו כישלון. מדוע זה בלתי-אפשרי? – שתי סיבות לכך:

1. בֶּרק מחזיק בגישה הובסיאנית לפיה בכל מקרה עדיף סדר כלשהו (אף אם הוא לא הכי מוצלח) מאשר אי-סדר בכלל. כאשר מפירים את הסדר הקיים לא יודעים לאן "יתגלגלו" הדברים, כלומר, לאיזה תוהו-ובוהו מדיני תיסחף החברה. אם הורסים הכול עד היסוד עלולים להגיע למצב שכבר אין ממה לבנות את המשטר החדש. הרס מוחלט של המשטר הקיים עלול להצית את ניצוצות הטרור שיופנה בסופו של דבר נגד המהפכנים עצמם. הסיבה לכך היא שכאשר הורסים לא יודעים היכן ההרס ייעצר ועשויות להיהרס גם מידות מוסריות, למשל.¹

בֶּרק מצביע על כך שבכל חברה יש אנשים שממלאים את תפקיד השולטים ויש אנשים שממלאים את תפקיד הנשלטים ואין שוויון ביניהם; לדעת בֶּרק זהו הטבע החברתי של האדם והוא עובדה קיימת שאין לערער עליה. אם שוויון עצמו אינו אפשרי אז ודאי שכל ניסיון לשאוף אליו מוחזק מראש כבלתי-אפשרי.

ב. התנגדות לאופן בה פועלים המהפכנים – בֶּרק יוצא נגד השימוש הפשטני וחסר-ההקשר שעושים המהפכנים הצרפתיים במושגים מופשטים. לטענתו, מושגים כמו 'חופש', 'שוויון' ו-'אחווה' (מרכיבי הסיסמה העיקרית של המהפכה הצרפתית) הם מושגים מופשטים. ומה הבעיה להשתמש במושגים מופשטים? – הוא מתנגד לכך משני טעמים (הקשורים זה בזה):

לדעתו, שימוש במושגים מופשטים ללא הקשר כלשהו מציג טכניקה עקרה המייצרת משפטים חסרי-משמעות; לחופש ממה מייחלים המהפכנים? באילו תחומים הם רוצים שוויון? לאחווה בין מי למי הם משתוקקים? – כאשר המושאים לא קיימים במשפט (המלים המעובות במשפטי השאלה לעיל) אזיי אין משמעות למשפטים ומכאן שאין משמעות לשימוש בהם:

"הנסיבות הן המעניקות לכל עיקרון מדיני את הצבע המייחד אותו ואת רישומו המיוחד. הנסיבות הן ההופכות כל תכנית אזרחית ומדינית לכלי הנושא ברכה או קללה למין האנושי"

שם, ע' 29

השימוש חסר המשמעות במושגים מופשטים סולל דרך לשימוש שהוא גם מזיק; יש סכנה שרודנים יצדיקו מעשיהם באמצעות שימוש בסיסמאות נבובות הבנויות באותה הטכניקה שהוזכרה לעיל. שימושים אלה עשויים לנגוד לחלוטין את הרעיונות המקוריים של המשתמשים באותו מושג כי כאשר משתמשים במושג מופשט ניתן לשייכו להקשרים רבים. בשם המושג 'אחווה', למשל, עשויים רודנים לשלול את החופש של פרט מסוים שלא מעוניין באחווה; בשם המושג 'שוויון' הם עשויים לקחת מכל האזרחים מס שווה (ולא מדורג בהתאם לגודל משכורותיהם); בשם המושג 'חופש' לא יכלאו פושעים כדי לא לשלול מהם את החופש; "וכי אברך שודד-דרכים ומרצח שברח מבית-האסורים על-כי השיב לו את זכויותיו הטבעיות?" (שם, ע' 30). מכאן שהשימוש בטכניקה של שימוש במושג מופשט ללא הקשר כלשהו עלול לחזור אל המשתמשים המקוריים בה (המהפכנים) כחרב-פיפיות.²

ג. התנגדות לאופיים של מהפכנים – בֶּרק מתייחס לאופיים של המהפכנים, כפי שהוא תופס אותו. התייחסותו הנה עניינית, לדעתי, אף שהיא נוקבת מאוד – הוא מנסה להבין את מניעיהם הפסיכולוגיים של המהפכנים ולהראות שהם פסולים מלהנהיג. למשל: המהפכנים, על-פי בֶּרק, הם הרפתקנים חסרי-אחריות המוכנים לסכן את הקיים והיציב למען חלומות לא-ברורים שמובילים לחוסר-יציבות. הם לא מספיק אחראים לחשוב על ההמונים:

"שינוי פתע במצבם, במעמדם ובהרגליהם עלול לאמלל המוני-אדם." (שם, ע' 161).

המהפכנים סובלים מקוצר-ראייה חברתי ומדיני: "בדרך-כלל רוח של חדשנות היא פרי של מזג אנוכי והשקפות מוגבלות. אנשים שמעולם אינם מביטים אחור אל אבותיהם ולעולם לא ישאו עיניהם אל הדור הבא" (שם, ע' 50).

המהפכנים אינם יודעים לפרוט למטבעות של מעשים יומיומיים את סיסמאותיהם הגדולות: "ואת מיטב האינטרסים של הציבור יפקירו לאותן תורות ערטילאיות שאף אחד מהם [מחברי האספה הלאומית] לא ינהג לפיה בפעוטים שבענייניו הפרטיים." (שם, ע' 159).

מן ההתנגדות החריפה שמציג בֶּרק נגד מהפכנים ונגד מהפכות עלולים לשגות ולחשוב שהוא נגד כל שינוי שהוא. רצוני להבהיר במספר מלים שאין זה כך; בֶּרק אינו נגד שינוי בכלל אלא שהוא דוגל בשינויים (רצוי איטיים) הנשענים על מסורת של חוקים ולא על פילוסופיה עיונית של מאן-דהו: "

בני-עמה של אנגלייה יודעים היטב כי רעיון הירושה [של המלכים המושלים] ממציא להם עיקרון בטוח של שימור [...] בלי להוציא כלל עיקרון של שיפור. אין הוא שׂם סייגים לרכישה, אבל הוא מבצר מה שנרכש" (שם, ע' 50, ההבלטות שלי).

כלומר, שינויים כן נרכשים אלא שהם רבדים דקיקים על גבי שכבות המסורת רבת-השנים, היציבה והאיתנה; הם לא באים במקומה! המיזוג בין חידוש למסורת הוא המקדם את זכויות החברה ולא מהפכה המבטלת את הישן בפני החדש! יתר-על-כן, בֶּרק טוען שכמו שאי-אפשר לשנות הכול – אי-אפשר שלא לשנות משהו בכלל: "על-ידי שמירה על דרך הטבע בניהול המדינה, לעולם אין אנו חדשנים גמורים בשיפורינו, ולעולם אין אנו עוברי-בטל גמורים במה שאנו משמרים." (שם, ע' 51, ההבלטות שלי).

כעת, לאחר שהצגתי את כל ההתקפות על סוגיהן השונים אבקש להראות שאין הן מחזיקות לגבי מלחמת השִחרור האמריקאית. מבחינתו של בֶּרק, כל האמור לעיל מתיישב לחלוטין עם עקרונות מלחמת השִחרור האמריקאית – הם לא מבקשים לעשות מהפכה, לא להרוס שום משטר קיים, לא להחליף את השלטון באנגלייה והם אינם מפריחים באוויר מושגים מופשטים חסרי-הקשר. כלומר, הם לא עושים את כל אותם דברים שמניתי לעיל ושבעטיים יוצא קצפו של בֶּרק. הם אף אינם מבקשים לעשות שינוי כלשהו בחוקים האנגליים... להפך – הם מעוניינים לממש את זכויותיהם על-פי החוק האנגלי! כלומר, הם דורשים לקבל את הזכויות שמגיעות להם מתוקף היותם שייכים למסורת השלטונית האנגלית ולא "זכויות-אדם" ערטילאיות כלשהן הכתובות במשנתו של פילוסוף עיוני כלשהו. הם אינם מחליפים את הישן בחדש אלא מרחיבים אותו, מחזקים אותו ומבצרים אותו. מההבדלים האלה ניתן לראות בבירור שלא רק שאין סתירה כלל בין התנגדויותיו הרבות של בֶּרק למהפכה הצרפתית לבין תמיכתו במלחמת השִחרור האמריקאית אלא הן אף משלימות מבחינת ראייתו המדינית.

מקורות:

• אדמנד בֶּרק (1790), "מחשבות על המהפכה בצרפת". תורגם על-ידי אהרון אמיר. הוצאת שלם, ירושלים התשנ"ט.