פילוסופיה מדינית חדישה

הליברל בעד חופש דיבור מוחלט

תפיסת העולם של הליברליזם גורסת – "חיֵה ותן לחיות". תפיסה זו בנויה על עקרון הסובלנות ועל ארבעה יסודות אותם אציג בתשובתי. בכל אחד מהם אסביר מדוע הגבלה כלשהי של חופש הדיבור תנגוד את אותו עיקרון או יסוד. לבסוף אביע את דעתי באשר למתן חופש דיבור מוחלט. 

עקרון הסובלנות אומר שאסור לפעול להגבלת פעולתו של אדם אם אינו פוגע באמצעות פעולתו זו במישהו אחר. אולם מהי פעולה פוגעת ומהי פעולה שאינה פוגעת? על-פי הליברלים אם אדם עושה פעולה שאני סובל ממנה או כואב לי שהוא עושה אותה, עדיין אין זה אומר שהוא פוגע בי. במקרה זה אני סובל (או כואב לי) כי אני מושפע מאמונותיי או דעותיי באותו תחום בו האדם פעל. לעומת-זאת, כדי להראות פגיעה בי מצד אותו אדם, יש צורך שהיא תוכל לעמוד בפני עצמה מבלי שתהיה תלויה באמונותיי או בדעותיי. על-פי הליברל, התבטאות מילולית אינה יכולה לפגוע בשום מקרה – מלים אינן יכולות לפגוע! ומכאן שאם אגביל את חופש הביטוי של אדם, הרי שעשיתי זאת בניגוד לעקרון הסובלנות. אציין רק שאין הליברלים מתכחשים לכוח-ההשפעה של מלים אולם, לדעתם, היא זניחה ולא גורמת פגיעה של ממש. 

היסוד הראשון מתוך ארבעת היסודות אומר שאדם מבטא את אנושיותו רק בזמן שהוא פועל באופן חופשי. יסוד זה מתבסס על ההגדרה השלילית של חופש: אדם חופשי לפעול במידה בה הוא לא הוגבל חיצונית לפעול. כלומר, אדם יכול לבטא את עצמו באופן אותנטי, על-פי טבעו שלו, אם לא הגבילה אותו החברה בה הוא נמצא. התבטאות מילולית היא אחת מצורות הביטוי הראשוניות ביותר והבסיסיות ביותר של האדם. אם מגבילים אותה אזיי מגבילים את יכולתו של האדם לבטא את אנושיותו ואת חירותו. 

היסוד השני אומר שכדי שאדם יוכל לפעול באופן חופשי הוא זקוק למרחב-מחיה הכולל לא רק את התחום הפיסי בו חי האדם (ביתו, ישובו וכו'). מרחב-המחיה של האדם כולל גם את הזכויות שיאפשרו לו לפעול באופן חופשי. אחת מהזכויות שיש לו היא הזכות לבטא את עצמו, את דעותיו, את אמונתו וכולי באופן מילולי. הגבלה של זכות זו הנה פגיעה בה והאדם פועל אז באופן שאינו חופשי עוד. 

היסוד השלישי מדגיש את עמידתו של הפרט במרכז (ולא את החברה, למשל, כמו באידיאולוגיות אחרות). יסוד זה אומר שיש ליצור אבחנה ברורה ומוחלטת בין התחום הפרטי לתחום הציבורי. על-פי הליברלים התבטאות מילולית נוגעת באופן ישיר אך ורק לתחום הפרט, כלומר, לאדם המתבטא, ואינה נוגעת כלל לתחום הציבורי. כמו כן, היא מהווה את אחד המרכיבים החשובים להיותו של האדם במרכז. מכאן שהגבלה של חופש הדיבור מפירה את היסוד הזה בכך שהיא מאפשרת לחברה להתערב בתחום הפרטי ומטשטשת את האבחנה בינו לבין התחום הציבורי ופוגעת במִרכוזיותו של האדם. 

היסוד הרביעי אומר שבני-האדם שווים לפחות בצורה כזו שהם זקוקים לחופש על-מנת להיות הם עצמם. יסוד זה אומר שאף אם האנשים אינם שווים בכל התחומים (חלקם עשירים יותר, חלקם חכמים יותר, חלקם בריאים יותר וכדומה) עדיין יש משהו ששווה בין כולם – החופש להיות הם עצמם! אחת הדרכים לבטא את עצמיותו הנה התבטאותו המילולית של האדם ואילו הגבלה שלה פוגעת באותו שוויון מינימלי הקיים בין בני-האדם. 

כעת אביע דעתי אודות קביעתו של הליברל שחובה לתת לכל אדם חופש דיבור מוחלט. על-אף שאני מאוד קרוב לדעה זה, אני מסתייג מהמוחלטות שלה. לדעתי עשויה להיווצר סתירה בין הרצון של הליברל לשמור על אופיה הליברלי של החברה לבין הנחרצות שבה הוא מתיר חופש דיבור מוחלט. אבהיר זאת באמצעות הבאת דוגמה: אדם מתבטא חריפוֹת נגד עצם קיומו וחייו של אדם שדעותיו נוגדים את דעות המתבטא. לדעתי, התבטאות שכזו עשויה להשפיע באופן חזק מאוד או להכריע בקבלת החלטות לביצוע רצח אצל אדם חלש-אופי שסבור שהוא מקבל היתר (או לכל הפחות גושפנקא) למעשיו. מכאן שלמתבטא הייתה יד מעודדת לביצוע הפשע אך לא רק לזאת; למעשה, הרוצח השתיק לגמרי את הנרצח. וכך, בעוד הליברל עומד ושומר על חופש הדיבור המוחלט של המתבטא, מושתק לחלוטין אדם אחר – פעולה אנטי-ליברלית בעליל! מכאן נובע הצורך, לדעתי, להגביל לעתים את חופש הדיבור וזאת על-מנת להגן על הליברליזם. בכך אני מצדיק מדינות דמוקרטיות בעלות אופי שלטון ליברלי המשתמשות לעתים באמצעים שאינם דמוקרטיים (למשל, פסילת מועמדותן של מפלגות הקוראות להפלת הדמוקרטיה או המדינה) על-מנת להגן על עצמן. אם לא יעשו-כן, עלולות למצוא עצמן המדינות נכנעות, בסופו של דבר, לדיקטטור.