פילוסופיה מדינית חדישה 

מיל וסבין - על מי אני פועל?

"סבין טוען לגבי מיל שזה האחרון בונה את טיעונו על החירות, באמצעות אבחנה שאינה קיימת: בין פעולות שנוגעות לאדם עצמו (Self Regarding) לבין פעולות שנוגעות לאחרים (Other Regarding)". במאמר זה אסביר ואעריך קביעה זו של סבין. תחילה אציג את הבחנתו של מיל בין שני סוגי הפעולות ואציין את תכליתה של הבחנה זו. בהמשך אסביר את הביקורת של סבין תוך מתן דוגמה מפורטת. אסיים בהבעת דעה שתבקש לפשר בין מיל לבין הביקורת עליו. 

מיל מעוניין להגביל את התערבותה של החברה בענייניו של הפרט. לשם כך עליו להבחין בין מצבים בהם מותר לחברה להתערב בפעולות שהאדם עושה לבין מצבים בהם אסור לה לעשות זאת. ההבחנה הראשית שעושה מיל היא בין: (1) פעולות אשר נוגעות אך ורק לאדם הפועל עצמו (Self Regarding Actions), לבין (2) פעולות שבעשייתו אותן נוגע האדם גם בענייניהם של אחרים (Other Regarding Actions). בתוך פעולות מן הסוג השני מבחין מיל הבחנת-משנה בין: (א) פעולות שאינן פוגעות באחרים, לבין; (ב) פעולות שאמנם פוגעות באחרים. רק בפעולות שעושה האדם מסוג (2ב) יש לחברה זכות להתערב כדי למנוע ממנו את הפגיעה בזולת. באמצעות שתי הבחנות אלו מצמצם מיל את התערבותה של החברה בענייני הפרט למינימום ההכרחי תוך הגנה מסוימת על זכויותיהם של האחרים. 

הביקורת של סבין, כפי שמופיעה מעלה, תוקפת כבר את הבחנתו הראשית של מיל – ההבחנה בין פעולות הנוגעות אך ורק לאדם הפועל עצמו, לבין פעולות שבעשייתו אותן הן נוגעות גם בענייניהם של אחרים (הבחנת-המשנה הובאה רק כדי להראות מתי בכל-זאת מותר לחברה להתערב). מה טוענת ביקורת זו? – ביקורת זו טוענת שאין פעולה שאדם עושה אשר אינה נוגעת גם לאחרים; כל פעולה שנוקט אדם, אף היא נראית כאילו נוגעת לעצמו בלבד, משפיעה למעשה על עוד אנשים. השפעה זו עשויה לפתוח מעגלי-השפעה נוספים ובוודאי שעשויה לגרום לנזק כלשהו לאדם כלשהו. אביא דוגמא לכך: קבוצה גדולה מאוד של אנשים, שנהגו לאכול מוצרי-חלב בכל ימי-חייהם, מפסיקה לצרוך אותם כי האנשים גילו שמוצרי-החלב גורמים להם בעיות במערכת-העיכול. לכאורה, כל האנשים השייכים לקבוצה זו פועלים, כל אחד מהם, בתחום חייו הפרטיים. כלומר, בעניין אשר מיל היה מגדירו ללא ספק כשייך לתחום הראשון – פעולות הנוגעות אך ורק לאדם הפועל עצמו (Self Regarding Actions). אולם, אותה פעולה בה נקטו אותם אנשים, פעולה הנוגעת לענייניהם האישיים, הפרטיים בהחלט ואף האינטימיים, עשויה לגרום להשפעות מרחיקות-לכת על הרבה אנשים אחרים. ארשה לעצמי להפליג במחשבה על השפעות אפשריות: חנוונים מגלים שהביקוש למוצרי-חלב ירד באופן דרסטי ולכן מצמצמים את הזמנותיהם מהספקים; המחלבות נקלעות לקשיים כספיים ומפטרות עובדים; חלק מהמפוטרים מוצאים עבודה חלופית (אולי בחברות המייצרות תחליפי-חלב...) וחלקם נשארים מחוסרי-עבודה לזמן-מה; החלבנים המבוגרים מבינים שעליהם לחפש מקור-רווחים חדש אך מה שהם למדו לעשות כל חייהם זה לחלוב בהמות – לאן יפנו כעת? – ייתכן שחלק מהם ימצאו מקורות פרנסה חדשים אולם ייתכן בהחלט שחלק מהם יישארו חסרי-פרנסה לצמיתות. 

התמונה שציירתי לעיל, אף אם נראית על-פניה מוגזמת, אינה תלושה מן המציאות; שווקים משתנים, גם אם באופן איטי, על-פי הרגלי-האכילה של האנשים. על-כל-פנים, מטרתי הייתה להראות שגם פעולה "תמימה" שנראה לנו שהיא רק לענייני העושה אותה, היא למעשה פעולה שעשויה להשפיע על אנשים אחרים. למעשה, כל פעולה שאדם נוקט בה עשויה להשפיע על אחרים. מכאן נראה שיש אמת בביקורת של סבין וניתן לתהות שמא הבחנתו הראשונית של מיל שגויה. כלומר, אולי שגויה ההבחנה בין פעולות הנוגעות אך ורק לאדם הפועל עצמו (Self Regarding), לבין פעולות שבעשייתו אותן הן נוגעות גם בענייניהם של אחרים (Other Regarding). האומנם? – מן הביקורת של סבין משתמע כאילו מיל לא הבין שהאדם הנו חלק בלתי-נפרד ובלתי-מתפרד מתוך החברה. משתמע כאילו מיל חשב שהאדם חי בבועה והוא יכול לבחור לפעול בתוכה או מחוצה לה. אלא שמיל לא חשב כך והוא הבין שהאדם הוא חלק מפסיפס של החברה. מה שהיה חשוב למיל זה שהאדם לא יאבד בתוך הפסיפס. לשם כך הוא כותב את חיבורו "על החירות" – להגדיר את היחסים בין החברה לפרטים החיים בה. 

אבקש ליישב כעת בין עמדתו של מיל לבין העמדה המוצגת על-ידי סבין. אני תומך, מחד, בגישה של סבין לפיה אף אדם לא יכול לפעול בלי להשפיע איזושהי השפעה על סביבתו. מאידך אני חושב שישנו משהו נכון גם בהבחנתו הראשית של מיל. לכן אני מציע דגם של סקאלה: נקודת-האפס תייצג, כּמשל, פעולה מן הסוג הראשון (Self Regarding Actions) אך למעשה אף פעולה אנושית לא תמוקם עליה. לעומת זאת, כל הפעולות האנושיות כולן (Other Regarding Actions) תמוקמנה כ-"מספרים חיוביים" על אותה הסקאלה. יש פעולות הקרובות יותר לנקודת האפס ויש פעולות הרחוקות מנקודה זו. ככל שהפעולה משפיעה על יותר אנשים ו/או בעוצמה רבה יותר – כך היא תתרחק מנקודת האפס וההפך; ככל שהפעולה "אישית" יותר היא תהיה קרובה יותר לנקודת האפס (אך כאמור לא תגיע אליה ממש). באופן זה הפכתי את ההבחנה של מיל מהבחנה מודאלית להבחנה סקלארית. כלומר, במקום שיפוט של "כן" או "לא" לגבי השפעתה או אי-השפעתה על אחרים, הצעתי שיפוט בו יש אינסוף גוונים של "פחות" או "יותר". אמנם לא תמיד ברור היכן למקם כל פעולה על הסקאלה ואם בכלל ניתן "למדוד" פעולות אנושיות. עם זאת, אולי ניתן להשוות בין שתי פעולות ולראות מי קרובה לנקודת האפס ומי רחוקה ממנה. הסקאלה שהצגתי הנה בוודאי פישוט יתר והצגה חד-ממדית של המציאות. מובן שהחיים עצמם אינם כאלה. ניתן לראות זאת הן במורכבות והן בחוסר חד-משמעיות לגבי מקרים רבים בדין הפלילי (ראה סדר נזיקין...). מכאן שהרעיון שהצעתי הנו סכימתי בלבד ויכול להיחקר לעומק במסגרת אחרת.