פילוסופיה מדינית חדישה

מיל: חופש הבעה מוחלט לכולם!

לדעתו של מיל יש צורך בשמירה על חופש הבעת-הדעה בכל עניין ובייחוד באמצעים כתובים שם החופש צריך להיות מוחלט. אבחר להתרכז בטענה של מיל לפיה כדאי לנו מאוד לאפשר גם לדעה המנוגדת לדעתנו להיות מבוטאת כי בכך נצא נשכרים אנו עצמנו. כדי להסביר את טיעונו של מיל אציג מקרה מסוים ואבחן אותו בעיניו של מיל. לבסוף אחווה דעה באשר לאחת מהנחותיו של מיל לפיה מה שהכי חשוב לאדם זה גילוי האמת. 

כאמור, על-פי מיל, כדאי לנו מאוד לאפשר גם לדעה המנוגדת לדעתנו להיות מבוטאת כי בכך נצא נשכרים אנו עצמנו. כדי לבסס את טענתו זו, מציין מיל את הסיבות הבאות:

1. טענה של אדם עשויה להיות נכונה. אם נאסור עליו להביעהּ כאילו אנו טוענים שאין אפשרות שאנו עצמנו עשויים לשגות. אם נטען זאת אזי נחטא לאמת – השגיאה היא חלק מטבענו.

2. בכל טענה, אף אם היא שגויה, עשוי להיות שמץ של אמת. אם נאסור על המחזיק בה להביעהּ אנו עלולים להפסיד חלק מן האמת – את החלק הזה שנמצא בתוכה.

3. דעה עשויה לקבל חיזוקים כאשר מראים את אי-נכונותן של דעות אחרות המנוגדות לה. אם נאסור על הבעת הדעות האלה אזי נפסיד את האפשרות לחיזוק דעותינו-אנו.

4. האמת אינה דבר דוגמטי ונטול-חיים. אם לא נאפשר לדעות אחרות להיות מבוטאות נפסיד את אותה חיוּת חיונית שבאתגר הקורא לנו לתור אחרי האמת. 

כדי להסביר את טיעונו של מיל אציג מקרה מסוים ואבחן אותו בעיניו של מיל. אציג צד אחד המבקש להביע דעה מסוימת וצד אחר המתנגד לה. באמצעות מקרה זה אנסה להראות כיצד מרוויח הליברל הנוהג לפי עצתו של מיל, ומתיר לצד השני להביע את דעותיו. אראה זאת בהתאם לכל אחת מן הסיבות המצוינות לעיל. אבחר בדוגמה מן הפוליטיקה הישראלית: אדם רוצה להביע את דעתו לפיה אם מדינת-ישראל תבצע גירוש של כל הערבים החיים בשטחה אל מחוץ לגבולותיה הריבוניים אזי ישתפר המצב הביטחוני בה. כעת, נניח שאנחנו (הכותב והקורא, לצורך זה) מחזיקים בדעה השוללת גירוש באופן נחרץ (מטעמים שונים). הבה נבדוק מהן הסיבות שבזכותן נרוויח אנו אם בכל-זאת נאפשר לאותו אדם (להלן: "הדוגל בגירוש") להביע את דעתו לה אנו מתנגדים נחרצות. נעשה זאת על-פי רשימת הסיבות שהציב מיל. יש להניח במהלך הדיון להלן שמה שחשוב לנו ביותר זה גילוי האמת, ובעקבותיו – לדעת מה הדבר הנכון לעשותו. הנחה זו של בקשת האמת היא הנחה-עבודה בסיסית של כל הסיבות 1 עד 4 שמנה מיל והראיתי לעיל.

על-פי סיבה 1 דלעיל, כדאי לנו לתת לדוגל בגירוש את האפשרות לבטא את דעתו מהסיבה הפשוטה שטענתו עשויה להיות נכונה. אף אם היא נראית לנו שגויה, אין הכרח לוגי המבטיח לנו את צדקתנו. לכן ייתכן שדעתו של הדוגל בגירוש נכונה ושלנו שגויה. והרי אנו רוצים לדעת מה הדבר הנכון לעשותו (זו הנחת-העבודה הבסיסית שלנו). לכן, לא רק בשם הצניעות עלינו לאפשר לדוגל בגירוש להביע את דעתו אלא גם כדי לא לשלול את האפשרות לגלות באמצעותו את האמת שנמצאת אצלו במידה ואנו אלה ששוגים.

על-פי סיבה 2, ייתכן שיש שמץ כלשהו של אמת בדעתו של הדוגל בגירוש אף אם דעתו בשלמותה הנה שגויה. ייתכן, למשל, שהוא מתבסס על הנחות אותן שללנו בלי שבדקנו אותן לעומק בגלל היותנו בעלי דעות-קדומות בנושא הנדון. למשל, ייתכן שהדוגל בגירוש מחזיק בהנחת-עבודה בסיסית הטוענת: "זה או אנחנו – או הם!" כלומר, אם לא נגרש אנחנו את הערבים אזי לבטח יגרשו הם אותנו (הדוגל בגירוש מפעיל כאן את חוק "השלישי מן-הנמנע" לפיו מבחינה לוגית טהורה יש שתי אפשרויות בלבד ואין אפשרות שלישית). אם הנחת-עבודתו נכונה אזי אנו עלולים להפסיד חלק מן האמת אם נאסור על הדוגל בגירוש להביע את דעתו.

על-פי סיבה 3, גם אם כל הנחותיו שגויות וכן שגויה מסקנתו, אנו עשויים לקבל חיזוקים לדעה שלנו אם נאפשר לדוגל בגירוש להביע את דעתו השונה משלנו. אם נצליח להראות שהנחותיו שגויות או שטיעוניו אינם תקפים נוכל לשלול ביתר-קלות את הדרך בה הוא מציע לפעול ואשר לה אנו מתנגדים. למשל, אם נצליח להראות שאין לערבים אפשרות לגרש אותנו בשום מקרה, מצב או זמן, נוכל להראות שההנחה הבסיסית "זה או אנחנו – או הם!" בה מחזיק הדוגל בגירוש היא שקרית. על-ידי פסילת דרכו של הדוגל בגירוש, נצמצם את מספר האפשרויות לפעולה, נגדיל את התומכים בעמדתנו ואולי גם את האפשרות שיפעלו לפיה.

על-פי סיבה 4, אנו מפסידים את עצם הוויכוח עם הדוגל בגירוש במידה ולא נאפשר לו להתבטא. באין עימות עם דעות מנוגדות לדעתנו היא עלולה להישאר כאיזו דוֹגמה נטולת-חיים שאומרת: "לא מגרשים ערבים וזהו! למה? – ככה. כי לא!" – טענה ללא הסברים מנומקים. 

לסיום תשובתי אביע את דעתי באשר להנחת-העבודה של מיל. כאמור, מיל חושב שמה שחשוב לנו ביותר זה גילוי האמת – לדעת מה הדבר הנכון לעשותו. על הנחה זו מבוססות כל הסיבות אותן הוא מציג לתמיכה ברעיונו. אנסה כעת לטעון שהנחה זו אינה נכונה. לדעתי עשויים להיות דברים שחשובים לחלק מן האנשים יותר מן האמת. למשל: כבוד, ביטחון, אהבה. בחלק ניכר מן הדברים האלו מעורב רגש במידה גבוהה. זאת להבדיל מהחיפוש אחר האמת (או: "מה צריך לעשות") שהקו המנחה שלו אמור להיות שכלתני. האם נוכל לסמוך על כל אותן סיבות שמציג מיל לפיהן נצא נשכרים אם ניתן למישהו להביע דעתו המובנית באופן בלתי רציונלי? אולי מסתתר בטיעונים איזשהו פן רגשי המפריע לגילוי האמת? אמשיך בדוגמת הגירוש שפיתחתי לעיל: נניח שהדבר שמניע את הדוגל בגירוש להחזיק בדעתו הוא הרגשת הכבוד; ייתכן שהוא רואה כבוד בהחזקה של מדינת-ישראל בכל האדמות של עבר-הירדן המערבי. הרגשה זו עשויה להיות חבויה בין טיעוניו באופן שקשה להבחין בה (ייתכן שהוא מחביאה מדעת וייתכן שלא מדעת). בשל כך ייתכן שיהיה קשה לנו מאוד לשכנע אותו שדעתו שגויה (לדעתנו) או שאף אנחנו לא נבחין שמה שחשוב לו יותר מן האמת זה הכבוד. לכן, כדי לחשוף את הנחותיו הסמויות עלינו להניח שלא גילוי האמת הוא החשוב ביותר לאדם – ייתכן שיש ערכים אחרים החשובים לו יותר וחלק מהם מתבססים, כאמור, על רגש.