פילוסופיה מדינית חדישה

פופר: מהפכה? זה בלתי אפשרי!

קרל פופר טוען שזה בלתי-אפשרי לעשות מהפכה מפני שהוא תופס זאת כשינוי טוטאלי של החברה. פופר חושב שאחד מתפקידיה העיקריים של החברה הוא לנסות לצמצם את הרגשת אי-האוֹנים הנובעת מחוסר-הוודאות בחיים האנושיים (ואולי לצמצם אף את אי-הוודאות עצמה ולא רק את התחושה הנגרמת בעטיהּ). אלא שלדעתו נסיונות מהפכניים עושים בדיוק את ההפך. אביא את שלושת טיעוניו הבאים לתמוך בטענתו. אחר-כך אבקר את הטיעון הראשון ואת הטיעון השני תוך חיווי דעה אישית.

פופר טוען, אם כן, שנסיונות מהפכניים עושים רע לאנשים; הם מטלטלים אותם ממקומם הידוע (אף אם אין הוא נעים ונוח) אך לא מציעים להם מִסעד חלופי להשעין עליו את תקוותיהם. הרעיונות עליהם מסתמכים המהפכנים אינם מצליחים באמת לשנות את הכול. היות שכך, נשארים האנשים עם בעיותיהם ללא עזרה אמיתית. לכן אין באמת המפכה בחייהם! כדי לתמוך בטענתו זו מביא פופר את הטיעונים הבאים:

1. לא ניתן לדבר על שינוי החברה כאילו המלה 'חברה' מציינת איזשהו גוף בפני עצמו. פופר חושב שהחברה אינה אלא אוסף של אנשים החיים ביחד. המלה 'חברה', אם-כן, משמשת לדעתו רק כקיצור-דרך לשוני לביטוי 'כל האנשים שמקיימים מסגרת-חיים ביחד', או ביטוי אחר בסגנון מעין זה. מכאן שלא ניתן לשנות את "החברה" כאילו הייתה גוף שיש לו קיום בפני עצמו ושניתן להפעיל עליו כוחות כדי לגרום לשינויו.

2. פופר טוען שתיאוריה נחשבת למדעית רק אם יש ניסיון שניתן להעלות על הדעת שעשוי להפריכהּ. אישוש יינתן לתיאוריה רק אם ניסיון שכזה להפיל את התיאוריה נכשל. כלומר, תיאוריה נשארת תמיד במצב של "מועמדת להפרכה" באמצעות אותם הנסיונות שעשויים להפריכה. אם תיאוריה כלשהי מתיימרת להסביר הכול אז לא ניתן להעלות על הדעת אף לא ניסיון אחד שעשוי להפילה ומכאן שאינה מדעית. התיאוריה הלא-מדעית, לא זאת בלבד שכושלת לענות על יומרתה להסביר את הכול, אלא שאינה יכולה להסביר באופן מדעי אף לא דבר אחד! המהפכנים (דוגמת קרל מרקס) משתמשים בתיאוריות מסוג זה – הן מתיימרות להסביר הכול. על-כן, לא ניתן להעלות על הדעת אף לא ניסיון קונקרטי ואובייקטיבי אחד שעשוי להפריכן. מכאן שהן אינן מדעיות ולכן אינן מסבירות דבר ולא יכולות לנבא דבר. המהפכנים המסתמכים על תיאוריות אלה מְסַכנים לכן את עצמם ואת האחרים – הם "מוכרים אשליות". על-פי התיאוריות שהם מנסים לקדם, האנשים יוכלו לשפר את מצבם ולהקטין את חוסר-הוודאות שבחייהם (ומכאן שישלטו יותר בחייהם). אלא שלמעשה אין ביכולת התיאוריות של המהפכנים לעשות זאת כי אינן מדעיות. המהפכות, אם כן, לא באמת קורות כי האנשים נשארים במצב דומה לזה שהיו בו לפני זה (או אף במצב גרוע יותר).

3. אידיאולוגיות מהפכניות מסתמכות על תיאוריות היסטוריוציסטיות. תיאוריות אלה מנסות להסביר את המצב הקיים כהתפתחות ממצב למצב על-פי קו-מנחה מסוים אותו הן שואפות לתאר. ניסיון יומרני זה, לדעת פופר, לא מצליח לתאר נכונה את המצב הקיים ובוודאי שלא לנבא אירועים עתידיים. הסיבה לכך היא שאין התחלה להיסטוריה ואין לה סוף ולכן שום מערכת מדעית לא יכולה לכלול את ההיסטוריה כמִשְנָה סדורה. אם התיאוריות ההיסטוריוציסטיות לא יכולות לנבא אירועים עתידיים אז המסתמכים עליהם אינם מוסיפים איזושהי ודאות. אם בנוסף הורסים גם את הקיים אז מידת אי-הוודאות אף גדֵלה.

בתגובתי לעמדתו של פופר אבחר להתייחס לטיעון הראשון ולטיעון השני כפי שהצגתי אותם לעיל. אתחיל בהתייחסות לטיעון הראשון. פופר חושב שהמלה 'חברה' משמשת קיצור-דרך לשוני בלבד לביטוי 'כל האנשים שמקיימים מסגרת-חיים ביחד' ואינה מהווה איזושהי ישות בפני עצמה. כנגד זה ניתן לטעון שכמו שאין חברה ללא אנשים שיהיו חברים בה, אין לדבר על אנשים חברתיים ללא חברה (ואנשים מוגדרים כחברתיים). כלומר, הפרט והקבוצה תלויים זה בזה אהדדי על-פי הגדרתם. קיימת קיום-כלשהו איזושהי ישות, אף אם בתודעתם של האנשים בלבד, הנקראת "חברה". היות שכך, מהפכה מחשבתית שתופנה אל עבר אותה ישות הקרויה "החברה" תביא לשינוי בהתנהגותם של האנשים עצמם. באופן זה, אף אם המושג 'חברה' לא מתאר אלא פיקציה, הוא מהווה חוליה המאפשרת אינטראקציה או השפעה בין ההוגים לבין ההמונים, בין האידיאולוגיה העיונית לבין הפוליטיקה המעשית.

כעת אפנה לטעון כנגד הטיעון השניי לפיו המהפכות מסתמכות על תיאוריות שאינן מדעיות. טיעון הנגד מתריס: "אז מה?! – הרי החיים עצמם אינם מדע מדויק!" ולראיה – אנו משתמשים בהרבה תיאוריות שאינן מדעיות כדי להקל על חיינו ולעזור לעצמנו. למשל, אנו נעזרים בפסיכולוגים כדי להקל על ההרגשות הפרטיות שלנו; אנו נעזרים בסוציולוגים כדי להקל על בעיות שונות בחברה; אנו נעזרים בתיאורית ריתמוסיות כדי לנסות ולתקשר עם אוטיסטים, וכדומה. כלומר, גם לתיאוריות שאינן מדעיות יש ערך לחיינו. לעתים ישנו אף יתרון לתיאוריות לא-מדעיות – הן יכולות להתייחס לאדם כאנושי. הן יכולות לבחון אותו כפרט ייחודי ומיוחד העומד בפני עצמו ולא כמייצג את המין אליו הוא שייך. זאת להבדיל מתיאוריה מדעית, כפיסיקה, שחוקרת אטום מסוים כמייצג את כל האטומים מסוגו. גדולתן של תיאוריות לא-מדעיות היא בכך שהן יכולות להתייחס לרגשות, למאוויים ולתקוות. בנוסף אזכיר שהאדם הוא יצור בעל מורכבות אינסופית, לפחות בפוטנציה על-פי החלק הנפשי שבו. אף מערכת מדעית לא יכולה להסביר אותו. מדוע? – כי הכלים המדעיים מוגבלים לעסוק בחומר ובתנועה ולא ברגשות. מהפכות המשתמשות בתיאוריות שאינן מדעיות אך בכל-זאת מצליחות להתקרב להבנת נפשו האדם (ולוּ בעיני האנשים עצמם או חלקם) – עשויות להביא מזור זמני (כמו החיים עצמם) לבני-אנוש, או לפחות להקלה בתחומים מסוימים. ולעתים, בעולם מלא כאבים, אנו זקוקים למנה מתוקה של נחמה, לא יותר...